חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק תא"מ 5009-02-13

: | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום בקריות
5009-02-13
16.1.2014
בפני :
דאוד מאזן

- נגד -
:
אמג'ד חמוד
 :
יובל ליאון בן גיגי
פסק-דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים ביום 1.10.11.

העובדות בתמצית ;

התובע הינו הבעלים של רכב מס' רישוי 85-193-20 מסוג יונדאי, ואשר היה נהוג בעת התאונה על ידי בת זוגתו גב' חמוד מרים.

הנתבע הינו הבעלים הרשום לרכב מסוג מזאדה מס' רישוי 64-442-29.

עפ"י הנטען בתביעה, בטופס ההודעה על התאונה וכן בעדות הנהגת בפני, ביום 1.10.11 ובעת שהרכב שנהוג בידי גב' חמוד מרים נסע בתוך העיר טבריה (בטעות נרשם בכתב התביעה כפר עראבה), ובמהלך נסיעה ובשל עומס תנועה, רכב שבבעלות הנתבע פגע ברכב התובע מאחור וכתוצאה מכך נגרמו לרכבו נזקים שמפורטים בחוות הדעת.

לא הייתה מחלוקת לגבי הנזק שנגרם לרכב התובע עפ"י חוות הדעת אשר הסתכם בסך 6,055 ש"ח, וכן הוצאות שכ"ט שמאי בסך 620 ש"ח והדבר אף מגובה בחשבונית מס.

התובע טען, כי לא ידעו את זהותו של הנהג, בת זוגתו הנהגת רשמה את מס' רכב וכן מספר טלפון שמסר לה אותו נהג שעונה לשם אבי מטבריה. לטענתם הוא סרב לתת פרטים מעבר לכך. בשל כך הגישה הנהגת הודעה על תאונת דרכים ביום 28.2.12 שכן לטענתה אין הנהג העונה על שם אבי עונה לטלפונים.

הנתבע טוען, כי אין בינו לבין התובע כל יריבות וכי נהג הרכב הוא אבי לב ארי נושא ת.ז. 022099279. עוד מוסיף, שמדובר בגיסו של הנתבע וכי הוא לא ידע שהרכב רשום על שמו וכי הוא מרבה לנסוע לחו"ל והוא לא היה בארץ בעת קרות התאונה, כך שברור הוא לא היה נהג בשעת התאונה.

הנהגת של רכב התובע אישרה בעדותה כי לא מזהה את הנהג ואת הנתבע שנמצא באולם ביהמ"ש כנהג הרכב.

גם אישור משרד הפנים שצורף לכתב ההגנה מלמד שבמועדים הרלוונטיים לתאונה הנתבע לא שהה בארץ.

הכרעה ;

ככלל,  על פי דיני הנזיקין, אדם אחראי לעוולותיו בלבד ואינו אחראי לעוולות הזולת.

מקום מתרחשת תאונת דרכים, נהג הרכב המעורב בתאונה הוא על פי רוב הגורם אליו יש לפנות בכל הקשור לדרך שבה נעשה שימוש ברכב. מכאן, מקום שנהג אינו הבעלים נהג ברכב, בעל הדין הנכון  ברוב המקרים, הוא הנהג עצמו.

ראו: בר"ע (ירושלים)) 159/95 אלדן השכרת רכב (1965) בע "מ נ ' עופר שנהב ואח', ניתן ביום    (10.9.95).

לכלל זה קיימים חריגים;

א. החריג , כאשר קיימת אחריות שילוחית בין עובד למעביד;

במקרנו זה, אין חולק בין הצדדים, כי הנתבע אינו מעביד של מי שנהג ברכב  ואף לא נטענה כל טענה מכוח דיני השליחות.

התובע אף לא בכתב התביעה טענה, כי מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד מעביד.

מכאן,   אין מקום להחיל את החריג של אחריות שילוחית ולבסס עליו את אחריותו של הנתבע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>